יוריקה (ובעברית - שומו שמיים) !!!
הבוקר גיליתי שאני יכול לנגן במפוחית בזמן שאני נושם רגיל או מזמזם להנאתי.
לא נורמאלי בעליל! אני רוצה כבר להיות אחרי חודש אימונים בטכניקה הזו כדי שאוכל להדגים אותה בשירים מוכרים ואפילו עם "דרון" (צליל קבוע שמלווה מלודיה) או קול שני בזימזום.
זה התחיל הבוקר כשניסיתי להכניס "טריל" באמצע משפט והלשון פשוט המשיכה לנגן עוד כמה צלילים בלי אוויר.
לפני חודשיים הדגמתי משהו כזה בסרטון שלי וחשבתי שזה סתם צחוקים ואי אפשר לנגן ככה באמת, מסתבר שכמה שמתקדמים יותר מגלים יותר והטכניקה מצאה אותי יותר מאשר אני אותה...
למי שמכיר נשימה סירקולטיבית, שלוקחים אוויר ללחיים ונושמים כמות קטנה לתוך מלודיקה או חלילית בזמן שממלאים שוב ושוב את הלחיים (או מי שמנגן בדידג' - לא ניסיתי מעולם) - אז זה לא זה. :)
מה שמתבצע בפועל, הוא שהלשון מספיק גמישה כדי לזוז לא רק למעלה ולמטה אלא גם לפנים ולאחור, מה שיוצר וואקום בשני הכיוונים אם הגרון חסום. אז כשלוקחים את הלשון לאחור, מתבצעת "שאיפה", וכשמקרבים אותה קדימה, נוצרת "נשיפה" עם האוויר שבקדמת הפה.
זה מאד דומה למפוח של בריכה שדורכים עליו כדי לדחוס אוויר דרך הצינורית, במקרה הזה לתוך התעלה של הלשונית שאנו מכוונים לתוכה.
מי שמכיר גיטרה חשמלית או בס, מכיוון שהיא מוגברת אז נגיעה קלה במיתר על הסריג סריג מפיקה צליל - ניתן לנגן שירים באמצעות הקשה על הסריגים בלי לפרוט בכלל. זה מאד דומה לטכניקה הזו - אנחנו משתמשים באוויר (כמו חשמל) שכבר נמצא בחלל הפה ובלשון כמו מנוע שדוחף את הלשוניות באמצעות כמות האוויר הקטנה אך המספקת הזו.
מהבוקר ניגנתי עוד כמה שירים בלי אוויר וגיליתי כמה דברים:
1. אפשר לנגן במהירות כפולה ומשולשת מאשר שימוש באוויר מהבטן
2. קשה מאד מאד לנגן באוקטבה הראשונה, ועדיף לנגן בסולמות D ומעלה כדי לכסות את הצלילים העיקריים - למי שמנגן במפוחית C, להתחיל בחור 4 לפחות.
3. כיפופים זה מאד קשה (אך אפשרי בהחלט), אם סוגרים כמעט לגמרי את השפתיים - לא מומלץ לשנות פוזיציה של שפתיים אבל - זה המקרה היחיד כנראה שזה יעיל - הצליל יוצא גרוע אך מכופף, אם מתאמנים זה משתפר
4. מפספסים צלילים כל הזמן - זו טכניקה מטורפת מאד מאד מדוייקת ונורא קל פתאום לנגן חזק מדי או לפספס - צריך ללמוד את המפוחית מחדש ואיך כל לשונית מתנהגת (התקפת הצליל ומישכו, העוצמה האופטימלית וכולי).
אני מניח שמפוחית מעולה או כזו שעברה טיפול מסיבי די משווה בין הלשוניות מבחינת קלות הנגינה, והפיספוסים הרבה פחות מורגשים)
5. אפשר לשלב בקלות בין נגינה עם אוויר ללשון בלבד, המעבר מתבצע כשצריכים אותו והוא כמעט לא מורגש
5. ניתן לנגן צלילים קצרים בלבד, אך אפשר להאריך אותם קצת עם אימון ואפילו לחלק את המעט הזה לשניים שלושה צלילים בשביל לנגן לדוגמא משפט עם כמה "נשיפות" או "שאיפות"
6. כנראה שעליתי על הדרך שבה צ'רלי מק'קוי ניגן את שיר הקאונטרי המפורסם שלו על תחנת הרכבת (ולא על פריחת התפוז כמו שמשערים מהשם):
Orange Blossom Special
7. גם אם טעיתי לגבי צ'רלי מק'קוי והוא ממש ניגן עם סרעפת והכל, עדיין המהירות עולה על כל דמיון :)
8. מי שמנגן מוגבר (שוב - צ'רלי מק'קוי, והמון נגני בלוז) - יכול להכין מטעמים בטכניקה הזו, מכיוון שניתן לנגן חלש ומדוייק והמגבר עושה את העבודה - ללשון אין הרבה "כוח" והמגבר פועל לטובת הטכניקה
9. אני יכול לחשוב על המון יצירות גם במפוחית כרומטית שניתן לשפר אותן עם נגינת "לשונית" בלבד. ה-"צרה" עם כרומטיות היא שצריך יותר אוויר מדיאטונית, אך יש כמה קיצורי דרך - ישנם מסרקים מקוסטמים שניתן להחליף בחלק מהפירמות הידועות, ישנם "גסקטים" שיכולים להכנס בין המסרק ולוחיות הלשוניות, אפשר לקרב למינימום את הלשוניות ללוחיות, לקצר את התעלה למינימום, למרוח ווזלין על ה-"רגיסטר" (איזה שם דבילי) לאטימה טובה יותר וכולי. דמיינו את מעוף הדבורה במהירות על...
10. צריך לעבוד על זה והמון. בכל דקה מתקדמים טיפה ואי אפשר לזרז את התהליך - כל טכניקה דורשת שעות ימים ושבועות כדי להתקרב לשליטה מלאה ושילוב עם טכניקות קיימות. סבלנות מוטיבציה ושריטה פנימית עמוקה תמיד עוזרות!
נגינה מהנה - חוזרים לעבוד...
[עדכון מהשטח]
לטכניקה קוראים "בוכנת לשון" (Tongue Piston) - וכנראה שזה בדיוק מה שהשתמשו פעם במוסיקת קאנטרי לקטעים המהירים ממש, כי ממה שאני מצליח לפרש אלו בדיוק הקטעים ה-"נקיים" של המפוחית בחצי הגבוה, בלי כיפופים בשאיפה (נשיפה עם כיפופים הרבה יותר קל עם לשון בלבד) ובלי טכניקות מתקדמות יותר.
[סוף עדכון]
דוגמא לשילוב הלשון בדחיפת צליל נשיפה בין צליל שאיפה, כי לשמר את מהירות הנגינה בלי להחליף כיוון מנשימה לנשיפה (וגם מעבר טבעי יותר):
https://drive.google.com/open?id=0B04eyb9ucODfT2h6ZGdhckN0aDA
הבוקר גיליתי שאני יכול לנגן במפוחית בזמן שאני נושם רגיל או מזמזם להנאתי.
לא נורמאלי בעליל! אני רוצה כבר להיות אחרי חודש אימונים בטכניקה הזו כדי שאוכל להדגים אותה בשירים מוכרים ואפילו עם "דרון" (צליל קבוע שמלווה מלודיה) או קול שני בזימזום.
זה התחיל הבוקר כשניסיתי להכניס "טריל" באמצע משפט והלשון פשוט המשיכה לנגן עוד כמה צלילים בלי אוויר.
לפני חודשיים הדגמתי משהו כזה בסרטון שלי וחשבתי שזה סתם צחוקים ואי אפשר לנגן ככה באמת, מסתבר שכמה שמתקדמים יותר מגלים יותר והטכניקה מצאה אותי יותר מאשר אני אותה...
למי שמכיר נשימה סירקולטיבית, שלוקחים אוויר ללחיים ונושמים כמות קטנה לתוך מלודיקה או חלילית בזמן שממלאים שוב ושוב את הלחיים (או מי שמנגן בדידג' - לא ניסיתי מעולם) - אז זה לא זה. :)
מה שמתבצע בפועל, הוא שהלשון מספיק גמישה כדי לזוז לא רק למעלה ולמטה אלא גם לפנים ולאחור, מה שיוצר וואקום בשני הכיוונים אם הגרון חסום. אז כשלוקחים את הלשון לאחור, מתבצעת "שאיפה", וכשמקרבים אותה קדימה, נוצרת "נשיפה" עם האוויר שבקדמת הפה.
זה מאד דומה למפוח של בריכה שדורכים עליו כדי לדחוס אוויר דרך הצינורית, במקרה הזה לתוך התעלה של הלשונית שאנו מכוונים לתוכה.
מי שמכיר גיטרה חשמלית או בס, מכיוון שהיא מוגברת אז נגיעה קלה במיתר על הסריג סריג מפיקה צליל - ניתן לנגן שירים באמצעות הקשה על הסריגים בלי לפרוט בכלל. זה מאד דומה לטכניקה הזו - אנחנו משתמשים באוויר (כמו חשמל) שכבר נמצא בחלל הפה ובלשון כמו מנוע שדוחף את הלשוניות באמצעות כמות האוויר הקטנה אך המספקת הזו.
מהבוקר ניגנתי עוד כמה שירים בלי אוויר וגיליתי כמה דברים:
1. אפשר לנגן במהירות כפולה ומשולשת מאשר שימוש באוויר מהבטן
2. קשה מאד מאד לנגן באוקטבה הראשונה, ועדיף לנגן בסולמות D ומעלה כדי לכסות את הצלילים העיקריים - למי שמנגן במפוחית C, להתחיל בחור 4 לפחות.
3. כיפופים זה מאד קשה (אך אפשרי בהחלט), אם סוגרים כמעט לגמרי את השפתיים - לא מומלץ לשנות פוזיציה של שפתיים אבל - זה המקרה היחיד כנראה שזה יעיל - הצליל יוצא גרוע אך מכופף, אם מתאמנים זה משתפר
4. מפספסים צלילים כל הזמן - זו טכניקה מטורפת מאד מאד מדוייקת ונורא קל פתאום לנגן חזק מדי או לפספס - צריך ללמוד את המפוחית מחדש ואיך כל לשונית מתנהגת (התקפת הצליל ומישכו, העוצמה האופטימלית וכולי).
אני מניח שמפוחית מעולה או כזו שעברה טיפול מסיבי די משווה בין הלשוניות מבחינת קלות הנגינה, והפיספוסים הרבה פחות מורגשים)
5. אפשר לשלב בקלות בין נגינה עם אוויר ללשון בלבד, המעבר מתבצע כשצריכים אותו והוא כמעט לא מורגש
5. ניתן לנגן צלילים קצרים בלבד, אך אפשר להאריך אותם קצת עם אימון ואפילו לחלק את המעט הזה לשניים שלושה צלילים בשביל לנגן לדוגמא משפט עם כמה "נשיפות" או "שאיפות"
6. כנראה שעליתי על הדרך שבה צ'רלי מק'קוי ניגן את שיר הקאונטרי המפורסם שלו על תחנת הרכבת (ולא על פריחת התפוז כמו שמשערים מהשם):
Orange Blossom Special
7. גם אם טעיתי לגבי צ'רלי מק'קוי והוא ממש ניגן עם סרעפת והכל, עדיין המהירות עולה על כל דמיון :)
8. מי שמנגן מוגבר (שוב - צ'רלי מק'קוי, והמון נגני בלוז) - יכול להכין מטעמים בטכניקה הזו, מכיוון שניתן לנגן חלש ומדוייק והמגבר עושה את העבודה - ללשון אין הרבה "כוח" והמגבר פועל לטובת הטכניקה
9. אני יכול לחשוב על המון יצירות גם במפוחית כרומטית שניתן לשפר אותן עם נגינת "לשונית" בלבד. ה-"צרה" עם כרומטיות היא שצריך יותר אוויר מדיאטונית, אך יש כמה קיצורי דרך - ישנם מסרקים מקוסטמים שניתן להחליף בחלק מהפירמות הידועות, ישנם "גסקטים" שיכולים להכנס בין המסרק ולוחיות הלשוניות, אפשר לקרב למינימום את הלשוניות ללוחיות, לקצר את התעלה למינימום, למרוח ווזלין על ה-"רגיסטר" (איזה שם דבילי) לאטימה טובה יותר וכולי. דמיינו את מעוף הדבורה במהירות על...
10. צריך לעבוד על זה והמון. בכל דקה מתקדמים טיפה ואי אפשר לזרז את התהליך - כל טכניקה דורשת שעות ימים ושבועות כדי להתקרב לשליטה מלאה ושילוב עם טכניקות קיימות. סבלנות מוטיבציה ושריטה פנימית עמוקה תמיד עוזרות!
נגינה מהנה - חוזרים לעבוד...
[עדכון מהשטח]
לטכניקה קוראים "בוכנת לשון" (Tongue Piston) - וכנראה שזה בדיוק מה שהשתמשו פעם במוסיקת קאנטרי לקטעים המהירים ממש, כי ממה שאני מצליח לפרש אלו בדיוק הקטעים ה-"נקיים" של המפוחית בחצי הגבוה, בלי כיפופים בשאיפה (נשיפה עם כיפופים הרבה יותר קל עם לשון בלבד) ובלי טכניקות מתקדמות יותר.
[סוף עדכון]
דוגמא לשילוב הלשון בדחיפת צליל נשיפה בין צליל שאיפה, כי לשמר את מהירות הנגינה בלי להחליף כיוון מנשימה לנשיפה (וגם מעבר טבעי יותר):
https://drive.google.com/open?id=0B04eyb9ucODfT2h6ZGdhckN0aDA
